הוצל"פ ופשיטת רגל – בעניין פש"ר (מרכז) 17569-02-13 מיכאל ויליאם סטרנס נ' כונס נכסים רשמי תל אביב.

במסגרת הליכים בהוצל"פ הוטל עיקול על זכויות החייב בדירה שהייתה משותפת לו ולגרושתו. מכיוון שסך החוב היה 350,000 ₪, הוסכם כי הם יופקדו בנאמנות עד להכרעת התיק בביהמ"ש וכי העיקול יבוטל.

בין טענות הנושה הועלתה טענה כי הכספים יצאו משליטת החייב וכי אינם מהווים נכס שלו, וכי הליכי הוצל"פ בעניין זה הושלמו בטרם ניתן צו הכינוס ולפיכך זכותה לקבלם לרשותה.

בבסיס סוגיה זו עומד סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל:

סעיף 91 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי "נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס…"

סעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי לעניין הפקודה, "השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים – בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב – בקבלת החוב".

הנושה טענה כי הסכמתה להמיר את העיקול בפיקדון, היא זו שאפשרה מכירת הדירה, וכי הסתמכה על הכספים שהופקדו בנאמנות ולאחר מכן בקופת ביהמ"ש.

בהחלטה כתב כב' השופט יחזקאל קינר, כי הסיטואציה דומה למצב בו הכספים מעוקלים, ובוודאי שאין בה כדי ליתן לנושה עדיפות על פני המנהל המיוחד והנושים האחרים, שעה שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל. עוד נכתב בהחלטה כי, אינו רואה בהסכמתה של הנושה להסרת העיקול ובהסתמכותה הנטענת, משום טעם המצדיק ייחוד הכספים לטובת הנושה, מאחר ששווי הדירה היה גבוה משמעותית מסכום השיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

שעה שמעוקל נכס ששוויו גבוה בהרבה מסכום העיקול, ניתן להמיר את העיקול באופן ש"יתפוס" סכום שיבטיח את התביעה ולא סכום גבוה מכך.

אשר על כן ניתנה הוראה להעביר לקופת פשיטת הרגל את כספי תמורת הדירה המגיעים לחייב, אשר הופקדו בקופת ביהמ"ש.