הוצל"פ ופשיטת רגל – רע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן.

השאלות המשפטיות העולות בנימוקי הבקשה הינן: 1. האם עיקולים שהוטלו בחייו של מבוטח על פוליסת ביטוח חיים, פוקעים עם מותו של המבוטח כך שכספי הביטוח מגיעים למוטבים? 2. האם יש לערוך הבחנה בן רכיב החיסכון (הכולל כספים להם ייתכן והיה זכאי המבוטח במהלך חייו) לבין רכיב הריסק (הכולל כספים להם זכאים המוטבים בלבד בקרות מקרה הביטוח)?

על השאלה האם ניתן לעקל פוליסת חיים בהיותה זכות עתידית, להווי ידוע כי עיקול על זכות עתידית תופס רק לכשתתגבש בידי החייב.

ראשית, בידי המוטב קיימת האפשרות להפוך את עצמו למוטב בפועל ולהיות זכאי לתגמולי הפוליסה, כאשר ברגע הזכאות לכספים ניתן יהא לתפסם ברשות העיקול.

שנית, קיימת חלוקה המפרידה בין תקופת היות המבוטח בחיים, שבה יהא המבוטח גם המוטב עצמו, לבין התקופה שלאחר מותו שבה יהא המוטב אדם אחר, בשל קרות מקרה ביטוח שאינו מוות, ניתן יהא לפעול למימוש עיקול על "זכות עתידית" זו.

שלישית, גם זכויות נלוות כגון הזכות למנות מוטב או הזכות להורות למבטח לשלם את תגמולי הביטוח, כפופות גם הן לעיקול שהוטל על הפוליסה, כך שלא ניתן יהיה להפעילן ללא הסכמת הנושה המעקל.

הטלת עיקול על זכויות מבוטח בביטוח חיים, תתפוס רק ברגע שבו התגבשו הזכויות בידי המבוטח וכל עוד לא מומש העיקול, מדובר במניעת עשיית פעולות בזכות זו. ניתן לראות בהעברת הכספים ללשכת ההוצאה לפועל כביצוע פעולה בזכותו של החייב, שרשאי לבצעה כונס נכסים לפי סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל.

לסיכום, נושה של המבוטח רשאי להטיל עיקול על זכויותיו של המבוטח, העיקול יתגבש רק כשהזכות העתידית תתגבש כמצוות סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח. ובמקרה ולא מדובר בקביעת מוטב בלתי חוזרת וכל עוד לא מומש העיקול בדרך המקובלת בחייו של המבוטח, כאשר הפוליסה היתה ניתנת לפדיון, עם קרות מקרה הביטוח של מות המבוטח, הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב על פי הפוליסה, והכל לפי הוראות חוזה הביטוח וכמצוות סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח.